מאת ד"ר ראול רודריגז *  
 
דבש- אותו נוזל סמיך ומתוק המופק מצוף פרחים, על ידי הפעילות של דבורת הדבש, ומשמש מזון להן ולזחליהן -  אפשר למצוא כמעט בכל בית ולא רק בראש השנה.

המתוק מתוק הזה זכור לנו עוד מימי ילדותנו, כאשר אמא הכניסה לכוס התה שלנו כפית גדושה דבש וביקשה שנשתה כדי שנבריא מהר.  אמא ידעה לעשות עוד כמה דברים עם הדבש – מרחה לנו אותו על כוויות, מרחה אותו לעצמה כמסכה על הפנים וגם אפתה עוגות דבש. הידע של האימהות שלנו לגבי הדבש הגיע מהאימהות שלהן, ובקיצור – הדבש נחשב לאחת מתרופות הסבתא הידועות.

מה בעצם יש בדבש?

פרוקטוז (סוכר הפירות) הוא הסוכר העיקרי המרכיב את הדבש. הפרוקטוז הוא חד סוכר ונחשב פחמימה זמינה. לכן, הוא מתאים לספורטאים, לאכילה לפני מאמץ גופני. מלבד זאת, כבר בעת העתיקה הוא אכן שימש כתרופת סבתא נגד צינון וכאבי גרון.

כיום, מחקרים מראים שאכן יש לדבש תכונות אנטי-בקטריאליות, ובשל היותו סטרילי ניתן גם למרוח אותו על חתכים, פצעים וכוויות כאשר אנו בשטח ואין אמצעי חבישה אחר. בנוסף, שוב צדקו הסבתות שלנו, ומסתבר שניתן לטפל בעור באמצעות דבש, כאשר מעוניינים לנקות את העור, לטפל בקמטים ובאקנה. אין הוכחות ברורות ליעילות הטיפול, אך עובדה שקיימים תכשירים קוסמטיים רבים המכילים דבש.

ולצד כל הבעד- יש גם משהו נגד דבש?

ראשית, כדאי לדעת שכאשר מכניסים לכוס תה רותח כפית דבש, תכונותיו התרפויטיות נהרסות ונעלמות. אם מעוניינים לאכול דבש למטרת הקלה על כאבי גרון, עדיף לקחת כפית דבש ולאכול אותו כמות שהוא, ורק אחר כך לשתות.

אין זה ממש נגד הדבש, אבל כדאי לדעת. מלבד זאת, חשוב לדעת שלילדים מתחת לגיל שנה אסור לאכול דבש, מחשש שיכיל רעלן המגיע מנבגים של חיידק הבוטולינום. למרות שהדבש סטרילי, הוא עלול להכיל נבגים, ואצל ילדים מתחת לגיל שנה המערכת החיסונית לא מספיק מפותחת כדי להילחם בהם במקרה שהם מתפתחים, מתרבים וגורמים לפגיעה במערכת העצבים המרכזית. בארה"ב למשל, ההמלצה היא שלא לתת דבש לתינוקות מתחת לגיל  18 חודש .

ולבסוף, אסור לשכוח  שהדבש הוא סוכר , האויב מספר  אחת של השיניים. ובכל מקרה כדאי לזכור: איכלו דבש - אך במידה.

המילה 'דבש' מופיעה בתנ"ך 54 פעמים, מהן 21 פעמים כביטוי המתאר את ארץ ישראל כ'ארץ זבת חלב ודבש'.

נמצאו מאובנים של דבורת הדבש המתוארכים  לתקופה של לפני 150 מיליון שנה. ציורי קיר במערות ברחבי העולם מעידים כי האדם גילה את הדבש עוד בתקופה הפרה-היסטורית, והוא התגלה בנפרד, על ידי תרבויות שלא היה כל קשר ביניהן, כגון: השומרים מצד אחד ותושבי אמריקה הקדומה מצד שני.

במצרים העתיקה העריכו את הדבש עד כדי כך שהעלו אותו בקביעות כמנחה לאלוהיהם, נהגו להאכיל בו חיות קדושות,  וכן נתנו אותו במתנה לפקידים רמי דרג. הדבש גם שימש למצרים הקדמונים כאמצעי תשלום. במאה ה-19 מצאו ארכיאולוגים בחפירות במצרים, כד גדול של דבש. הם פתחו ואותו וטעמו ממנו: טעמו היה מושלם אף שהיה בן אלפי שנים.

במסורת היהודית הדבורה עצמה אסורה למאכל אך הדבש שהיא מפיקה- טהור, שכן הוא צוף פרחים שעבר עיבוד בגופה ובכוורת.

פרט לערך התזונתי הדבש שימש ביהדות כאמצעי חירום 'למי שאחזו בולמוס'. הרמב"ם ביקש לנהוג בו בזהירות וכתב: 'הדבש והיין – רע לקטנים ויפה לזקנים'!

במשך כל התקופות, החל בזו שקדמה לכיבוש ארץ ישראל, דרך תקופת המקרא, תקופת בית שני, ותקופת המשנה והתלמוד, ישנן עדויות רבות ומגוונות הן להכרת נושא הדבוראות והן לשימושים השונים והרבים שנעשו בדבש.

אגב, באוסף החוקים החיתי מהתקופה שקדמה לכיבוש ארץ ישראל (1330 לפנה"ס) – נחיל דבורים שווה בערכו לכבשה אחת, וזה המחיר שהוטל על גנב דבורים לשלם!

הדבוראות המודרנית מהמאה ה-19 ועד ימינו

את הדבוראות המודרנית הביא לארץ ישראל המיסיונר הגרמני הנרי בלדנספרגר, ב-1842, כשהגיע לבית היתומים בהר ציון. כאן נולדו לו 5 בנים ובת ובכורו פיליפ המשיך את דרכו והתמסר לדבוראות. הוא גידל דבורים בכוורות שאותן העביר ממקום למקום בהתאם  לעונות הפריחה. בהיותם באיזור נס -ציונה התיידדו עם משה וראובן לרר, דוברי הגרמנית, ומשהורע מצבה של משפחת לרר הציעו להם הגרמנים להכנס לענף הדבוראות.

ב-1911 הוקמה אגודת הדבוראים הראשונה – 'אגודת מגדלי דבורים בא"י' – שמנתה אז 27 מגדלים.

מרכז גידול נוסף התפתח באותם ימים בחדרה, ביוזמת יהודים מעולי תימן, שבדומה לערבים, נהגו לגדל את הדבורים בכדי חרס. בשנות ה-20 חל שינוי בדבוראות החדרתית כשרוברט בלום, עולה מצ'כיה, החל לגדל דבורים מזן קווקזי נוח לטיפול. את הכוורות, שבנה בעצמו בסגנון אמריקני, הניח בחורשות האיקליפטוס שבקצה המושבה. בשנות ה-20 וה-30 החלו משפחות נוספות בחדרה לעסוק בגידול דבורים בשיטה שהנהיג בלום.

מאז קום המדינה גדל הענף באופן משמעותי ולארץ הובאה דבורת הדבש האיטלקית הידועה במפיקת דבש רב.

קצת עובדות ונתונים

ענף הדבוראות הישראלי מאורגן תחת ארגון 'מגדלי דבורים בישראל' המסונף ל-APIMONDIA – ארגון הגג העולמי של הדבוראים.

הארגון פועל לצד 'המועצה לייצור ולשיווק דבש' – גוף ממשלתי המעניק לדבוראים רישוי, מפקח על טוהר התוצרת ומנסה לווסת את כמות הדבש המיוצרת בארץ. גופים נוספים העוסקים בדבורת הדבש הם מחלקת ההדרכה לדבוראות שבמשרד החקלאות, שלה כוורות ניסיוניות בצריפין, וכן המחלקה לחקר דבורים במרכז טריווקס, בפקולטה לחקלאות, האוניברסיטה העברית, רחובות.

בשנת 2004 החליט ארגון המגדלים לשנות רשמית את השם הוותיק 'כוורן' לשם: 'דבוראי' – שם המיוחס לנעמי שמר ואומץ בחום על ידי העוסקים בענף.

בשנת 2005 היו בארץ  500 דבוראים וכמאה אלף כוורות, שיצרו 3,600 טונות דבש בשנה. המכוורת הגדולה בארץ היא זו של יד מרדכי, ולה 30 אלף כוורות.

מסיבות שונות, בהן תנופת העיור והתיעוש, חוסר כדאיות כלכלית, משבר המים ועוד, נעקרו בארץ עשרות אלפי דונמים פרדסים. הרחבת הכבישים הביאה לעקירת עצי אקליפטוס רבים. תהליך דומה עבר על צמחי הכותנה ופרחי הבר, שהתמעטו משמעותית, ולכך נוספה העובדה שמחלקת הייעור של הקק"ל מיעטה בנטיעת עצים בעלי פרחים והעדיפה נטיעת אורנים, שאינם תורמים צוף או אבקה לדבורים. כל זה גרם להקטנת כמות הדבש המופקת בישראל, ובמקביל להקטנת מיגוון הטעמים.

בשנת 2009 יצאה לדרך יוזמה חדשה תחת השם 'נטיעות צופניות' (מלשון: צוף), המשותפת לדבוראים ולקק"ל, במטרה לטעת עצים שיהוו מרעה לדבורים.

בשנה שעברה, לקראת החגים, פרסם משרד החקלאות נתוני צריכה של המאכלים הפופולאריים בחגי תשרי, מהם עלה כי  50% מצריכת הדבש השנתית היא סביב ראש השנה, והיא עומדת על כ-300 גרם בממוצע, לנפש. מדובר בצריכה של 1800 טונות הנצרכים בחודש אחד, בשווי כולל של כ-60 מיליון ₪, במונחי מחיר לצרכן- וזאת בשנה שעברה.

זהירות – דבש קטלני

דבש המופק מפרחים מסויימים, אף שאינו מזיק לדבורה האוספת אותו, עלול להיות קטלני לאדם:

-         דבש שנוצר מפרחי הרדוף הנחלים

-         דבש שנוצר מפרחי הרודודנדרון, צמח הידוע גם בשם אזליאה  ו'שושנת האלפים'.

במקומות מסוימים נוהגים לנקות את הכוורות מיד לאחר הפריחה של צמחים אלה – כדי למנוע כל אפשרות שנותרו שאריות דבש רעיל.