מי זכאי להגדרה?

מבוא

אחד הזיהומים הסביבתיים הנפוצים, המטרידים והניכרים לעין הוא זה הנגרם על ידי פסולת פלסטיק. מוצרי פלסטיק מגיעים בכמויות גדולות למזבלות בעיקר כאריזות וכפריטים חד-פעמיים. בנוסף לכך, מוצרי פלסטיק שונים, בעיקר שקיות חד-פעמיות, מושלכים תדיר בשטחים הפתוחים ונפוצים לכל עבר על ידי רוח, מים ובעלי חיים.

לפלסטיק, המהווה את אחד החומרים התעשייתיים החשובים ביותר, תכונות המעניקות לו תוחלת חיים ארוכה ביותר. בתכונה זו גלום נזק סביבתי: בנוסף למפגעי נוף, ניזוקות מערכות ביולוגיות ואקולוגיות מורכבות ורגישות, משום שאינן מסוגלות להתמודד עם נוכחות החומר.  ברחבי העולם נוקטים זה מכבר בצעדים לצמצום נזקי הפלסטיק, ובכללם הגבלת חלוקת שקיות הפלסטיק בחנויות, העלאות מחיר וכדומה. לא תמיד גישות כאלה פותרות את הבעיה הסביבתית; לעתים הן מכבידות על הצרכן, ובמקרים מסוימים יוצרות בעיות מקבילות ומעודדות בעקיפין זיהום סביבתי. בעקבות המודעות למפגע הסביבתי הגלום באשפת הפלסטיק מתרבים הפתרונות החלופיים המוצעים בישראל, ובכללם כאלה מטיפוס חומר תואם פלסטיק העשוי ממקורות ביולוגיים. המשותף, בדרך כלל, לפתרונות החלופיים האמורים הוא התהדרות המוצר בתואר "מתכלה", ובכך מבקש היצרן/היבואן לפתח מוניטין לחומר המוצע כשל ידידותי לסביבה. הצעת תקן זו באה להסדיר את הכללים לקביעת חומר כ"פלסטיק מתכלה".

כותבי הצעת התקן קיבלו מספר החלטות מקדמיות שלאורן פיתחו אותו. בין היתר – עמדה לנגד עיניהם העובדה כי הטיפול הנפוץ בפסולת בישראל הוא הטמנה, וכי כמעט לא מתבצעת הפרדת פסולת לסוגיה – מה שמכתיב התייחסות לתנאים השוררים בסביבת פסולת מעורבת. יחד עם זאת מצאו כותבי הצעת התקן לנכון להתייחס גם למציאות אפשרית של פסולת אורגנית מופרדת, המקיימת סביבה שמתאימה לקומפוסטציה. כותבי הצעת התקן בחנו תקינה מקבילה במדינות שונות ובחרו לצמצם את אוכלוסיית החומרים הראויה לתואר "פלסטיק מתכלה", וזאת הן משיקולים סביבתיים והן מטעמי פשטות: לפי הצעת התקן חומר יהיה זכאי לתואר "פלסטיק מתכלה" רק אם הוא מסוגל הן להתכלות ביולוגית באופן מוחלט והן לשוב אל הטבע בתנאים ובקצב המשתווים לאלו של חומרים נרקבים מוכרים.

עוד ביסוד הצעת התקן – הקביעה כי אין עסקינן במקורות החומר או באופן ייצור המוצר: המבחנים להגדרת החומר כ"פלסטיק מתכלה" מתייחסים להרכב החומר ולהתנהגותו במצבים ובתנאים מסוימים.

תחום התקן

התקן המובא במסמך זה מגדיר את הדרישות וההליכים לקביעת אופן ומידת הפירוק, האירובי והאנאירובי, של מוצרים העשויים מפלסטיק מתכלה, על ידי איפיון שלושה משתנים עיקריים, באופנים הנסמכים על שיטות מבחן והערכה בינלאומית:

1. ההרכב הכימי והמבנה הפיזיקלי;


2. אופי הפירוק, בתנאים מבוקרים, במהלך מבחני מעבדה;


3. מאפייני תוצרי הפירוק ומידת השפעתם על הסביבה.

במקרים שבהם מוצר מורכב מרכיבים כלשהם שאינם יכולים להיות מוגדרים כעשויים מפלסטיק מתכלה - לא יוכל המוצר להיות מוגדר כעשוי מפלסטיק מתכלה.

אזכורים

תקנים זרים המוזכרים בתקן זה (במקרה של תקנים ומסמכים לא מתוארכים מהדורתם האחרונה היא הקובעת):

·        תקן EN 13432:2000 לדרישות לטיפול באריזות באמצעות קומפוסטציה ופירוק ביולוגי.

·        תקן ISO 14851:1999 הגדרת פירוק וכליה של פלסטיק בתהליך אירובי מוחלט, בסביבה מימית- שיטה להערכת צריכת חמצן במד נשימה (רספירומטר) סגור.

·        תקן ISO 14852:1999 הגדרת פירוק וכליה של פלסטיק בתהליך אירובי מוחלט, בסביבה מימית – שיטה להערכת פליטת פחמן דו-חמצני.

·        תקן ISO 14855-1:1999 הגדרת פירוק וכליה של פלסטיק בתהליך אירובי מוחלט בתנאי קומפוסטציה מבוקרים. פרק ראשון – שיטה כללית.

·        תקן ISO 14855-2:1999 הגדרת פירוק מוחלט וכליה של פלסטיק בתהליך אירובי מוחלט בתנאי קומפוסטציה מבוקרים. פרק שני – מדידות גרבימטריות של פחמן דו-חמצני במעבדה.

·        תקן ISO 22030:2005 איכות קרקע – שיטות ביולוגיות – רעילות כרונית של צמחים עילאיים.

הגדרות

·        פלסטיק: חומר המכיל רכיבים של פולימרים אורגניים, בעלי משקל מולקולרי גבוה, מוצק במצבו הסופי ואשר ניתן לעצבו לשימוש חוזר\נוסף\אחר.

·        פלסטיק מתפרק (Degradable plastic): פלסטיק אשר בתנאים סביבתיים מוגדרים בזמן ודרגה ספציפיים עוברים תהליכי פירוק /או פירור (כימיים, פיזיקליים). 

·        פלסטיק מתכלה-ביולוגית (Biodegradable plastic): פלסטיק אשר עובר פירוק טוטלי לביומאסה, מינרלים, מים ופחמן דו-חמצני, על ידי חיידקי קרקע או מים כגון פטריות, בקטריות או אצות, ואשר אינו משאיר שאריות הניתנות לזיהוי בעין בלתי מזוינת או שאריות מזיקות לסביבה לפי המוגדר בתקן זה.

·        פלסטיק בר-השבה לטבע (Compostable plastic): פלסטיק אשר עובר פירוק למינרלים, מים ופחמן דו חמצני על ידי חיידקים, פטריות, בקטריות או אצות, בתנאים ובקצב המשתווים לאלו של חומרים נרקבים אחרים כגון: עשב, עלים וכד'. על תוצרי הפירוק האמור להיות ראויים לשמש כתוסף או מצע קרקעי להתפתחות צומח.

·        פלסטיק מתכלה (Biodegradable and Compostable plastic): פלסטיק מתכלה-ביולוגית ובר השבה לטבע אשר קצב הפירוק ותוצריו מוגדרים בתקן זה.

·        קומפוסט (רקבובית): חומר אורגני אשר עבר פירוק ביולוגי על ידי מיקרו-אורגניזמים מזופיליים (בטווח טמפרטורה שבין °c25 ל-°c40) ותרמופיליים (בטווח טמפרטורה שמעל ל-°c45). תוצרי הפירוק הנפוצים הם מים, פחמן דו-חמצני, מינרלים (תרכובות אי-אורגניות) וחומר אורגני יציב.

·        קומפוסטציה: תהליך מבוקר שבמהלכו עובר חומר פירוק אירובי על ידי מיקרו-אורגניזמים, ליצירת חומר אורגני מפורק הנקרא קומפוסט (רקבובית).

·        פירוק (Degradation): תהליך בלתי הפיך אשר גורם לשינוי משמעותי במבנה הכימי של החומר ומלווה בשינוי תכונות כגון: משקל מולקולרי, חוזק מכני ועוד. הפירוק מושפע מתנאי סביבה, מתרחש בזמן מוגדר ומורכב ממספר שלבים.

·        פירור (Disintegration): התפוררות החומר לחלקיקים קטנים מגודל פיזי של 2 מ"מ, המתרחשת עקב תהליך פירוק.

·        התכלות אירובית: פירוק מוחלט של פולימר אורגני על ידי מיקרו-אורגניזמים, בנוכחות חמצן שתוצריו הם פחמן דו-חמצני, מים, מינרלים וביומאסה.

·        התכלות אנאירובית: פירוק מוחלט של פולימר אורגני, ע"י מיקרו-אורגניזמים, בהיעדר חמצן שתוצריו הם פחמן דו-חמצני, מתאן, מינראלים וביומאסה.

·        סך שארית מוצקים יבשים: כמות המוצקים תוגדר לאחר ייבוש בתנור לטמפרטורה של   105 מ"צ למשך 24 שעות לכל הפחות.

·        שאריות מוצקים נדיפים: הפרש המשקלים בין דוגמת חומר נתון לשארית חומר מינרלי לאחר שריפה דוגמת חומר שעבר פירוק אירובי בטמפרטורה של    550 מ"צ למשך 8 שעות לכל הפחות.

·        סביבת הפסולת: תנאי הסביבה השוררים באתרי הסילוק וההטמנה לפסולת מעורבת הנפוצים בארץ. תנאים אלה כוללים את הנפח הקרקעי המאפיין אתרי הטמנה (מרקם מינראלי, חומר אורגני פריק, רטיבות וכד').

עקרונות לסיווג כפלסטיק מתכלה:

• על מנת שחומר פלסטי יוגדר כפלסטיק מתכלה עליו לעמוד בדרישות התכלות על פי מבדקים במעבדה מוסמכת כמפורט להלן:


• החומר עומד בכל דרישות הבדיקה הנקובות בתקנים הבינלאומיים המוזכרים בפרק ג' למסמך זה, על עדכוניהם, וכן בדרישות הבדיקה המובאות בתקן זה.


• על החומר לעבור סדרת בדיקות ולעמוד בתנאי הסף של כל שלב בדיקה. חומר אשר נפסל בשלב כלשהו אינו עומד בתנאי התקן.


• מבדקי המעבדה ייערכו לדוגמאות מייצגות של החומר (הפלסטי) הנבחן, עבור כל מוצר ומוצר מכל סדרת ייצור. מטרת המבדק היא לדמות, ככל האפשר, תנאי פירוק נפוצים בסביבת הפסולת, ומאפייני המבדק ייקבעו על פי תכונות החומרים כמוגדר בתקני
   EN-13432, ISO-14855,  ISO-14851 , ISO-14852.


• פרמטרים בסיסיים שישמשו במבדק האמור הם, בין היתר, תכולת מתכות כבדות בתוצרי הפירוק, גודל חלקיקי תוצרי הפירוק ומשך הזמן עד להתכלות.


• המבדק יצביע על כך שתוצרי הפירוק הסופי (כימית ופיזיקלית) לא יהיו שונים מכל חומר אורגני המתפרק או נרקב בתנאים זהים ולא ישפיעו באופן שלילי על התפתחות צומח בהשוואה לקומפוסט מסחרי אשר נוצר בתנאים מבוקרים.


• האחריות לביצוע וניהול כל שלבי המבדק עד וכולל  כתיבת דוח מסכם, יהיו בידי גורם אחד (רשות מוסמכת, מעבדה מוסמכת).

פירוט הבדיקות לסיווג חומר כפלסטיק מתכלה

המבדק יתבסס על הערכת חמישה משתנים עיקריים. רק אם יעמוד החומר בהצלחה בכל חמשת המבדקים המפורטים להלן – ניתן יהיה להגדירו כפלסטיק מתכלה.

1.      תכולת מרכיבים מסוימים בחומר:

כל חומר שנבחן יזוהה ויוגדר במבחני מעבדה מקדימים (טרם ביצוע מבחני התכלות) על ידי:

  * ציון תכולת מתכות כבדות ואימות על ידי אנליזת מעבדה. תוצרי הפירוק לא יכילו מתכות כבדות מעל לרמת הסף המותרת על פי תקן EN-13432, כמפורט בטבלה שלהלן:

טבלה 1: רמות מרביות לנוכחות מתכות כבדות במוצרי פלסטיק מתכלה

* ציון תכולת פחמן אורגני, כלל מוצקים ומוצקים נדיפים, על ידי מבחני מעבדה כמפורט בתקן EN-13432.

2.      פירוק ביולוגי ורקבובי:

* כל חומר שנבחן יתברר כמורכב מחומרים פריקים בפני עצמם על ידי מיקרו-אורגניזמים הניתנים לזיהוי בתהליך מבוקר, אשר ייערך בתנאי מעבדה, וזאת כמפורט בתקן
 EN-13432.

* כל חומר שנבדק ייבחן במעבדה לאפיון פירוק ביולוגי בתנאי קומפוסטציה על פי המפורט בתקן ISO 14855 על מנת לקבוע אם הוא בר השבה לטבע.

* כל חומר שנבדק ייבחן במעבדה לפירוק בתהליך משולב – אירובי ואנאירובי – בסביבה טבעית וזאת על פי תקניISO 14851 וכן ISO 14852.

3.      פירור (פירוק פיזדי):

* כל חומר שנבדק ייבחן במעבדה מאושרת ובתנאים מבוקרים על פי המפורט בתקן EN 13432, על מנת לקבוע כי הוא עומד בקריטריון לפירוק פיזי (פירור).

* כל חומר שנבדק ייבחן על פי המפורט בתקנים ISO 14855 ותקני ISO 14851, ISO 14852 על מנת לקבוע על פיהם כי הוא עומד בקריטריון לפירוק פיזי (פירור).

4.      מאפייני תוצרי הבליה:

* תוצרי הבליה הפיזיקלית ייבדקו בתנאי מעבדה, והם לא יכילו חלקיקים מוצקים בגודל מקטע העולה על 2 מ"מ לכל היותר.

* על איכות תוצרי הבליה לעמוד בקריטריונים שתכליתם לקבוע כי אין בהם כדי להשפיע לרעה על הסביבה. להלן הקריטריונים האמורים:

- המשקל הנפחי (הצפיפות הגושית) של תוצרי הבליה ינוע בין הערכים 0.4-0.9 גר'\סמ"ק (כשל קומפוסט מסחרי לשימוש חקלאי).

-  סך חומר מוצק שאריתי בתוצרי הבליה לא יעלה על 50% בהשוואה למשקלו בכמות המקורית של החומר שנבדק.

-  סך החומר המוצק הנדיף (לאחר שרפה ב- cº550) לא יעלה על 10% ממשקלו בכמות חומר הגלם המקורי שלפני תהליך הפירוק.

-  ערך המוליכות החשמלית של תכולת המלחים השאריתית לא יחרוג מטווח הערכים mmho 0.15-0.25 (כשל קומפוסט המיוצר בתנאים מבוקרים).

- רמת החומציות (PH) של תמיסת הקומפוסט, בנוכחות פלסטיק מתכלה, תהיה בטווח הערכים 6-8 בדומה לקומפוסט המיוצר בתנאים מבוקרים.

5.      משך זמן פירוק מרבי:

5.1.  מבחן תקופת הפירוק המרבית לפלסטיק מתכלה יתבצע עבור כל חומר שנבדק כמפורט בתקן ISO 14851.

סימון

כל מוצר עשוי מחומר שניתן להגדירו כפלסטיק מתכלה על פי תקן זה, רשאי יצרן/יבואן המוצר לסמנו.

מוגש מטעם המועצה לישראל  יפה

(תיבות)

* לפלסטיק, המהווה את אחד החומרים התעשייתיים החשובים ביותר, תכונות המעניקות לו תוחלת חיים ארוכה ביותר. בתכונה זו גלום נזק סביבתי: בנוסף למפגעי נוף, ניזוקות מערכות ביולוגיות ואקולוגיות מורכבות ורגישות

* לפי הצעת התקן, חומר יהיה זכאי לתואר "פלסטיק מתכלה" רק אם הוא מסוגל הן להתכלות ביולוגית באופן מוחלט והן לשוב אל הטבע בתנאים ובקצב המשתווים לאלו של חומרים נרקבים מוכרים