לפני עשרות אלפי שנים, ואולי עד מיליון וחצי שנים אחורה, מר וגברת Pithecanthropus  התעוררו במערה שלהם עם כאבי ראש ושיעול יבש מטריד. זה קרה להם כל בוקר מתחילת החורף ועד האביב. זאת התקופה שבמערות הכרמל אבותינו הקדמונים הבעירו אש כדי להתחמם, או כדי 'לטגן' את הארוחות המזדמנות. משבי הרוח האביבים אפילו החמירו את המצב, כי שינו כיוונם באופן תדיר ובצורה כזאת הביאו את העשן והאוויר החם ישר אל פני הדיירים - ומכאן השיעול, הרגשת החנק, כאב הראש והעיניים האדומות. כך היה אז וכך זה גם בימינו. אני מביא את הדברים כמוסמך לבריאות הציבור ובעיות פנים מבנה ויועץ מקצועי לחברת אקספרס Belfor, המתמחה בשיקום נזקים ובטיפול באיכות האוויר במבנים.

כיום, כאבי ראש, גירוי אף וגרון, גירוי בעיניים, שיעול, יובש בעור, סחרחורות, בחילה ואפילו סוגים שונים של עייפות, הם רק כמה דוגמאות של הסימנים המוכרים אצל מי שנמצא שעות רבות בבניינים סגורים, כמו בתי ספר, מגדלי משרדים, בתי מלון ואפילו מבני מגורים. הסימפטומים יכולים להופיע כתופעה בודדת, למשל רק כאבי ראש, או בצירוף לסימפטומים אחרים. התסמונת אינה מקנה בלעדיות לאף קבוצה מיוחדת, גברים ונשים, מבוגרים וצעירים. מה שמשותף לסובלים הוא שכולם נמצאים שעות רבות בבניין שבו מסופק אוויר באמצעות מערכות מכאניות.

המודעות גברה

בשנות ה- 70, התרחש משבר האנרגיה. אמברגו הנפט גרם למדיניות של שמירה וחיסכון באנרגיה בבניינים ציבוריים, במשרדים ובבתי ספר. התפרצו 'אפידמיות' של תלונות המוניות ודיווחים על סימפטומים של שפעת, תופעות 'פסיכוסומאטיות' ו'היסטריה' הודבקו לתופעות של אי נוחות פיזיולוגית וסימני תחלואה כללים, לא ספציפיים. "את/ה לא חולה, הסביבה שלך היא חולה, ולכן את/ה לא מרגיש/ה טוב", היה הסבר שגור בפיהם של הרופאים שלא הצליחו למצוא את הקשר הסיבתי לתופעות האלה. "זה בראש שלך", "את/ה מדמיינת", היו הסברים אחרים של התופעות מהתקופה הזאת. העולם התרגל לשמוע על אסונות בתעשיות כימיות, אולם לא היה מסוגל לקבל את הרעיון שעובדי 'הצווארון הלבן', דיירים בבתים פרטים ואוכלוסיית בתי ספר, תלמידים ומורים וכו', עלולים להיות חשופים לכימיקלים באוויר ולפתח סימפטומים ומחלות.

לאחר מות ילדים בקליבלנד, ארה"ב, חוקרים מה-CDC (המרכז האמריקני לבקרת מחלות) הניחו שהייתה זו חשיפה לעובש רעיל בשם סטקיבוטריס שהוביל למותם. בעקבות כך עלתה המודעות לנושא איכות האוויר והופנו תקציבים למחקר התסמונת, אולם עד עכשיו לא הצליחו המומחים לבודד גורם אחד ספציפי הקשור לתסמונת הבניין החולה. מחקרים שבוצעו בתחום העלו שקיימים יותר מ– 900 מזהמים באוויר הנמצא בתוך מבנים. המחקרים גם העלו כי גירוי בריריות האף, עיניים וגרון וכאבי ראש הם הסממנים השכיחים ביותר, ואחריהם דיווחו אנשים על עייפות, עור יבש, כושר מנטאלי ירוד, אף סתום, קשיי נשימה ובחילות.

מומחים במדעי הסביבה ובריאות הציבור למדו מהר גם שריכוזים כימיקלים באוויר בבניינים לא תעשייתיים, שמסוגלים לגרום לתופעות תחלואה, הם ברמות 100 – 1000 פעמים יותר נמוכות מאלה שנחשבים 'בטוחים' לעובדי התעשייה. המסקנה שמיהרה לבוא: זאת אפידמיה חדשה והנפגעים הם עובדי משרדים, דיירים למיניהם, תלמידים, מורים וכד'. זיהום אוויר פנים מבני הפך לנושא של בריאות הציבור ממדרגה ראשונה כבר בשנות ה-80, אז ניתן גם שם לתופעה: "תסמונת הבניין החולה" (Sick Building Syndrome). הסיבות למחלת המבנה רבות ושונות: החל בשימוש בחומרים סינתטיים בבנייה, דרך שיפור באיכות האיטום שנועד להביא לחיסכון באנרגיה ועד לתחזוקה לוקה של מערכות מיזוג האוויר. ארגון הבריאות העולמי הצהיר, כי עד 30% מהבניינים ברחבי העולם מהווים מוקדים לתלונות של הדיירים, שמקורם בזיהום האוויר בתוך המבנה, אוורור לא מתאים וגורמים כגון איכות וכמות האוויר.

8 קבוצות מזהמים

בדיקת הספרות המדעית מאז מגלה, שקיימים, כאמור לעיל, יותר מ – 900 מזהמים באוויר הפנים מבני, אשר ידועים כיום. ניתן לחלק סוגי מזהמים לשמונה קבוצות כלליות:

·         מוצרי שריפה כגון פחמן חד חמצני, פחמן דו חמצני, תחמוצות גופרית, תחמוצות חנקן וחלקיקים מיקרוסקופיים המרחפים באוויר. תחמוצות החנקן ותחמוצות גופרית ידועות כחומרים מגרים של דרכי הנשימה, עיניים, אף וגרון, החמרת אסתמה ותפקודי ראות. הפחמן החד חמצני הוא גז מחניק, והפחמן הדו חמצני גורם לכאבי ראש, גירוי בעיניים ועיניים אדומות.

·         כימיקלים ותמיסות כימיקלים בתמיסות מחיקה בשימושים במשרדים, כמו אצטון, כוהל וחומרים כימיים נדיפים (VOC). אלה נמצאים באוויר כתוצאה משימוש בצבעים, דבקים, מחיצות לריהוט משרדי, חומרי ניקוי, ניירות, חומרים סינטטיים וחומרים נדיפים ממחשבים. סממנים של תחלואה בבניין החולה כוללים גם בעיות זיכרון, עייפות מנטאלית, תרדמה והרגשת "לא ישנתי מספיק", בלבול, טשטוש ראייה, ראייה מעורפלת, כאבי ראש, בעיות זיהוי צבעים, חוסר שינה. מחקרים גם הראו שכאשר החשיפה לאדים אלה היא ממושכת גם מערכת העצבים המרכזית עלולה להינזק.

·         חלקיקי אבק עדינים, בגודל שבין מיקרון אחד ועד 10 מיקרון, שחודרים לכל רמות דרכי הנשימה ועלולים לגרום תופעות גירוי ואי נוחות - ועד לנזקים בדרכי הנשימה, כמו סיבי אסבסט, סיבי זכוכית, אבק נייח ואבק אורגני, כמו נבגים של עובש וחיידקים, ואבקנים מצמחים.

·         חומרים הנוצרים דרך נשימה, כגון אדי מים ופחמן דו חמצני, אדי אמוניה הנמצאים בזיעה שלנו. אדי המים היוצאים מדרכי הנשימה תורמים ללחות באוויר החדר ועל ידי כך מעודדים גידול והתפשטות עובש וחיידקים באוויר.

·         מזהמים שמקורם ביולוגי, כגון אירוסולים של עובש וחיידקים (חיים או מתים), נבגים ותאי עור מקרוסקופיים.

.

·         גז רדון וחומרים רדיואקטיביים שונים, המוכרים כגורמים לסרטן הריאות.

·         ריחות שונים, המהווים גורם לתחושת אי-נוחות פיזיולוגית. לפעמים הריחות הם סימן מוקדם להתפתחות זיהום כימי או ביולוגי, וגם מסיבה זו יש להתייחס בכובד ראש להופעתם.

·         חלקיקי "נאנו" (Nano Particles) וחומרים בלתי ידועים עדיין שנוצרים מתגובה משנית או קשר בין שני מזהמי אוויר ידועים.

עובדה היא, שכיום רבים מאתנו מעבירים את יומם בתוך מבנה סגור ולא באוויר הפתוח. אז מה עושים? כאשר מרגישים לא טוב או חולים, מזמינים רופא או שהולכים למרפאה. גם כאשר מדובר בתסמונת הבניין החולה, תהליך האבחון מתחיל עם ביקור מומחה במקום וראיון עם האדם או האנשים שמתלוננים. הביקור הוא שרשרת פעולות שתחילתה באיסוף מידע, יצירת השערה ובדיקה. הביקורת מתחילה בסיור שמהווה את המוקד לתלונות ומטרתה לספק מידע על ארבעת הגורמים שמשפיעים על איכות אוויר במבנים: הגורם האנושי ; מערכות אוורור, חימום ומיזוג אוויר ; דרכי מעבר וכניסה אפשרית של מזהמים ; ומקורות אפשריים לזיהום במבנה עצמו.

4 פעולות לביצוע

לאחר האבחון יציע המומחה כמה פעולות שיש לבצע, לעיתים במקביל:

סילוק הגורמים לזיהום: זו הדרך היעילה לפתרון בעיית איכות האוויר בתוך מבנה, כאשר הגורמים ידועים, מאותרים וניתן לשלוט בהם. דוגמאות לכך הן תחזוקה נכונה של מערכות אוורור, חימום ומיזוג אוויר - ניקוי תקופתי של מערכות המיזוג ותעלות האוורור, ניקוי והחלפה תקופתית של מסננים, החלפת אריחי תקרה ושטיחים המונחים על כתמי מים, הקפדה על הגבלות לגבי עישון בבניין, פליטת גורמי זיהום אל מחוץ למבנה, פיקוח ובקרה על שימוש בצבעים, דבקים, ממיסים וחומרי הדברה והגבלת השימוש בהם לאיזורים מאווררים בלבד ורק בשעות בהן הבניין ריק ככל שניתן מדיירים. בנוסף, לאחר השימוש בחומרים אלה רצוי, אם ניתן, לאפשר פרק זמן נאות לנידוף הגזים שכלואים בתוכם לפני שממהרים להכניס דיירים לבניין.

הגברת האוורור ופיזורו: זו שיטה יעילה ביותר להפחתת שיעור המזהמים בתוך מבנה. מערכות אוורור, חימום ומיזוג אוויר מתוכננות באופן שיענה על תקני האוורור המומלצים, אבל למצער במקרים רבים אין מערכות אלה מופעלות או מתוחזקות באופן שהולם את דרישות התקן. בבניינים רבים יש אפשרות לשפר את איכות האוויר באופן משמעותי לו רק יופעלו המערכות בהספק המינימאלי הנדרש. כאשר ישנם מקורות זיהום גדולים יש הכרח לבצע אוורור מאולץ  למטרות פליטה של אוויר מזוהם ישירות אל מחוץ למבנה. אוורור מקומי מומלץ במיוחד כי לסלק מזהמים שמצטברים באיזורים מיוחדים, כגון חדרי שירותים , בתי דפוס וצילום, וחדרי מחשבים.

טיהור אוויר: זה עשוי להיות יעיל ביותר כתוספת לטיפול בגורמים ואוורור, אך יש לדרך זו מספר מגבלות. לדוגמה, מסנן של מערכת אוורור אינו יקר, אך אינו תופס ביעילות חלקיקים קטנים. מסננים יעילים יותר תופסים חלקיקים קטנים יותר אך הם יקרים להתקנה ולתחזוקה. מסננים מכאניים אינם מסלקים, או מנטרלים, מזהמים גזיים אותם יש לסלק באמצעות חומרים סופחים שהנם יקרים ודורשים החלפה תכופה.

חינוך הציבור ותקשורת: אלה הם מרכיבים חשובים הן בהיבט המניעה והן בהיבט הטיפולי בתוכניות לניהול איכות האוויר במבנה. כאשר דיירי הבניין, ההנהלה ואנשי התחזוקה של הבניין מבינים ומסבירים זה לזה את הגורמים ואת הנסיבות לבעיות באיכות האוויר, יהיה ביכולתם לפעול יחדיו ביעילות רבה יותר למניעת בעיות והישנותן ואף לפתרונן המוחלט.

לסיכום

בפעם הבאה, כשהילדים מתלוננים על תחושות לא טובות לאחר שהות ארוכה בין כתלי בית הספר, כדאי לדבר עם ההורים האחרים בכיתה ועם הצוות, ולבדוק האם ייתכן שהמבנה עצמו הוא זה שחולה. כך גם במשרד ואפילו בבית. שיתוף המידע והמודעות הגוברת לתופעה יכולים להוביל לשיפור באיכות האוויר שאנחנו נושמים במבנים בהם אנו מבלים שעות ארוכות, ובהתאם לכך גם לשיפור באיכות הלימודים, העבודה – והחיים.