במדינות מפותחות אחרות בעולם עם דרגת מוטוריזציה זהה, מספר ההרוגים בהן הוא נמוך ב- 50% מאשר בארה"ב, שבה ירד מספר התאונות והנפגעים רק ב- 19%. הסיבה להצלחה כה מרשימה בארצות אלו מחוץ לארה"ב נעוצה בתכניות של בטיחות בדרכים. המגמה הלימודית בהן היא שינוי בגישה יסודית בתרבות הנהיגה וכמובן בהגדלת אמצעי הבטיחות בכלי רכב חדשים ותכנון כבישים טוב יותר.

בתרבות הנהיגה אנו משלבים מודעות הנהג לצורת הנהיגה שלו והחוקים ביחס למכוניות בכבישים וההתייחסות שלו לנהגים אחרים, זכויותיהם בכבישים כמוהו.

בעיית תאונות הדרכים בארה"ב היא גם בעיה כלכלית שעלותה 60 מיליארד דולר לשנה נוסף לעליית מחירי הביטוח, מיסוי גבוה יותר, איחורים בהגעה לעבודה, שסך כל עלותם של מרכיבים אלו מגיע ל- 230 מיליארד דולר בשנה. סכום זה ניתן היה להקטין ולהפנותו למטרות של בריאות, חינוך, תרבות וכו'.

בנוסף, בעיית תאונות הדרכים בארה"ב היא בעיה נפשית, ההולכת וגדלה, שעה מחצית מהאוכלוסיה דיווחו שהיו מעורבים בתאונות דרכים או שיש להם חברים או בני משפחה שנפגעו או נהרגו בתאונות. בממוצע, 100 איש נהרגים ביום בכבישי ארה"ב – זהה למספר הטסים במטוס בינוני. לדברי שר התחבורה האמריקני, אם זה היה קורה ע"י נפילת מטוס, לא היה נשאר מטוס אחד באוויר.

נשאלת השאלה, למה הציבור מקבל את המספרים העצומים האלו של ההורגים בתאונות הדרכים בשלווה יחסית? הציבור מתייחס לכך כאל הכרח המציאות. במשך 20 השנים האחרונות יותר ממיליון אנשים נהרגו בכבישי ארה"ב ו- 75 מיליון נפגעו, הווה אומר, שמבחינה סטטיסטית, מוות אחד הגרם בתאונה כל 15 דקות.