לכל הפולימרים יש רמה מובהקת של אלסטיות – כמה הם מסוגלים להימתח כאשר מופעל עליהם כוח. אולם, ב-100 השנים האחרונות, מדעני פולימרים נכשלו במאמציהם לנבא את מידת האלסטיות בפולימרים, מאחר שרוב החומרים האלה הכילו פגמים מבניים ברמה המולקולארית שהשפיעו על האלסטיות בדרכים לא ידועות.

באמצעות פיתוח דרך למדידת פגמים מבניים אלו, חוקרים מאוניברסיטת MIT הצליחו להראות כי הם מסוגלים לחשב בדיוק רב את רמת האלסטיות של פולימרים דוגמת הידרוג'לים.

"זו הפעם הראשונה בה מישהו פיתח תיאוריית חיזוי לאלסטיות בפולימרים מורכבים, משהו שלאורך השנים נחשב לבלתי אפשרי," אומר ג'רמייה ג'ונסון , פרופסור לכימיה ב-MIT.

בראדלי אולסן, פרופסור להנדסת כימיה ופרופ' ג'ונסון הם מחבריו המובילים של המחקר החדש, שעיקריו הופיעו לאחרונה במגזין היוקרתי Science. יחד עמם השתתפו בכתיבת המחקר גם הפוסט-דוקטורנטים מינגג'יאנג ז'והנג ורוי וואנג ובוגר האוניברסיטה קן קאוואמוטו.